אוגוסט
2011
העם דורש צדק חברתי.
הדרישה של הציבור באוהלים ובכיכרות לצדק חברתי נכונה ומוצדקת, אבל כדי שיהיה יכולת לתת לעם יותר, הפרט
צריך להעניק לחברה את מיטב כישוריו והמדינה צריכה להיות מעורבת יותר בוויסות תוצאות הכלכלה לטובת רוב הציבור (ולא למיעוט) כך שתיווצר חברה ערכית, בעלת עוצמה כלכלית ועם ערבות הדדית האחד לשני, או כמו שאמרו המוסקטרים בצרפת "אחד למען
כולם וכולם למען אחד".
מהו צדק חברתי? שמי שממלא את חובותיו כנדרש יקבל זכויות שיאפשרו לו כאדם עובד ויוצר לחיות בכבוד.
במסגרת צדק חברתי, כל אחד צריך למלא את חובותיו לחברה לפני דרישת זכויות.
מדינה חייבת לספק לאזרחיה ביטחון אישי וקיומי מחד ומאידך גיסא מדינה אינה גוף אמורפי, מדינה מורכבת מסך אזרחיה ומכך שהאזרחים צריכים לתת למדינה את הכוחות הנפשיים לתת בידיהם את החומרים הנכונים כדי שיהיה להם ביטחון ויכולת קיום. זה דומה לשאלה מה קדם למה "הביצה או התרנגולת". אם מנסים לרצות את האזרחים בחומר אין לזה סוף ואין יכולת למדינה לעמוד בכך מפני
שהאזרח רק ייקח וייקח ומאחר שהמשאבים מוגבלים הדבר יגמר בשחיתות, הרס וחידלון. ואילו חינוך לערכים שמתחיל מהאדם עצמו, מהבית ומשפיע על המדינה כולה ונותן בידי כל אחד "אבני חן" השוות יותר מכל חומריות וגשמיות ומחזק את הפרט ואת המדינה
(מתוך: מסה על החומר והרוח ומה שבניהם, מאמר של אייל קורן)
העם שדורש "צדק חברתי" צריך לוודא, שאלו ששמו את עצמם כמנהיגי המאבק הינם ראויים לכך, מבחינת תרומתם למדינה עד עתה, ומטרתם הגלויה והסמויה לחזק את המדינה היהודית, דמוקרטית ואת החברה!
כדי לקיים צדק חברתי, צריך קודם כל לחיות. ומול ההתרחשויות בזירת המזרח התיכון, אם אנחנו חפצי חיים, העם צריך לדרוש מהממשלה להתכונן ולהעניק בטחון מול סוריה, מצרים ואולי גם ירדן. מפני שההיסטוריה מוכיחה שהשלטון במדינות אלו לא יכלו לתת "צדק חברתי" לאזרחים ומהר מאוד יפנה את זעם ההמון כנגד ישראל (מה שיכול לגרור את האזור למלחמה), בנוסף תורכיה ואירן שרוצות להיות השליט החדש על המזרח התיכון ובוחרות ב"דרך הקלה" לצאת נגד ישראל, נגד היהודים, עלולות להצטרף או להוביל את
המאבק המזוין נגד ישראל ולתמהיל אפשר להוסיף חלק (מערבי ישראל) נקווה שרק חלק קטן ומיעוט הזוי מהשמאל הקיצוני שכבר כיום פועל בכל דרך נגד המדינה.
העם דורש צדק חברתי, צריך לדרוש שכולם ישרתו בצבא כחובה (או שירות לאומי: בכיבוי, משטרה, מד"א, בתי חולים וכ' שמקביל בזמן לשירות הצבאי למי שיש סיבה מוצדקת לאי גיוסו לצה"ל) ולדרוש מהמדינה לטפל ללא פשרות במשתמטים, מפני שכאשר "יתקדרו השמים והסערה תגיע" נוכל לשמור על עצמנו רק אם נאמין בצדקת דרכה של המדינה כמדינה יהודית ודמוקרטית ולרשותנו יעמוד צה"ל איתן, חזק, מוכן ומעל כל ויכוח.
יש האומרים שלא צריך שכולם יתגייסו לצה"ל ושניתן להתגבר על ההשתמטות מצה"ל ע"י טיפוח צבא קטן ואיכותי הזוכה לגמול נאות.
ניתן לחלוק על תפיסה זאת ולומר, שחובת השרות בצה"ל נובעת מצורך קיומי אך בסיסה באתוס הציוני שאומר ששוב לא נפקיד את גורלנו בידי אחרים שלקחו אותנו "כצאן לטבח" (ראה מאמר על זכות קיומנו, של אייל קורן). המונח צבא קטן ואיכותי
נכון וטוב במדינה שאינה נלחמת על קיומה ואין צורך בכור היתוך שיגבש את החברה ולכן תגמול נאות למעטים שמשרתים בצה"ל מתוך הבנה אינו פתרון שטוב לישראל, מפני שיש חשיבות רבה לחברה מגובשת שמאמינה בזכות קיומה תחת אותם ערכים, חובות
ורק לאחר מכן זכויות. צבא של מעטים שמשרתים את הרבים מביא להתפוררותה של חברה ולכיליונה.
מה גם שיש משמעות גם לכמות, מאחר שאנחנו נלחמים בכמות אדירה של צבאות וארגונים (בתוך ומחוץ למדינה) שגם הם מנסים לטפח גם איכות מסוימת. ולכן מעל מידה מסוימת של מסה נגדית שמפעיל האויב גם האיכות לא תעזור.שימוש בשיטות לחימה כמו- גרילה על-ידי האויב, שימוש באוכלוסיה אזרחית (שאינה חפה מפשע) כמחסה, שימוש בכלי נשק ישנים או פרמיטיבים וכ', מנטרל את יתרון האיכות של צה"ל ומחייב כמות/מסה של לוחמים מאומנים שנותנים מענה ב"קרב פנים אל פנים". אבל מאחר שאנחנו בחיסרון כמותי מול אויבנו בתוך ומחוץ לגבולות עלינו מצד אחד לגייס, לאמן ולהחזיק במילואים כל אזרח/ית במדינה מגיל 18 ועד 50. ומצד שני ליצור את מירב האיכות מתוך הכמות כדי לתת מענה בשלב הראשון לאיומים באמצעות הצבא הסדיר. ובשלב השני לתת מענה לאיומים המודרניים המתקדמים הקיימים בזירה ולהתגבר על החיסרון הכמותי ע"י יתרון איכותי ברור.
ובמקביל להבטחת ביטחוננו כחברה וקיומנו כמדינה נפעל לשינוים מתבקשים בחלוקה יותר שוויונית של תקציב המדינה וקביעת מדיניות כלכלית עם יותר חמלה (למי שממלא את חובותיו) ועדיפות ברורה ללא בושה או רתיעה למי ששרת בצבא הגנה לישראל או בשירות לאומי מלא , במסגרת כללי המשחק הדמוקרטים, כדי שיהיה צדק חברתי בריא ואמיתי.
אייל קורן
אייל קורן
